כאשר זוג מחליט להיפרד ולהתגרש, אחד הנושאים הראשונים שעולים על הפרק הוא חלוקת הרכוש. זהו שלב רגיש, טעון, ולעיתים גם נפיץ, משום שהוא כרוך לא רק בחישובים כספיים אלא גם במשקעים רגשיים, תחושת צדק אישי וזיכרונות משותפים. לרוב, כששואלים אדם מהו "רכוש", הוא מיד חושב על נכסים מוחשיים וברורים: הדירה בה התגוררו בני הזוג, הרכב שעמד בחניה, הריהוט שבסלון או אפילו ארון הבגדים המשותף. אבל האמת היא, שההגדרה של "רכוש" – במיוחד כשמדובר בגירושין – הרבה יותר רחבה, מורכבת ולעיתים גם מפתיעה.
מעבר לנכסים הפיזיים הברורים מאליהם, במהלך חיי הנישואים נצברים מגוון רחב של נכסים נוספים. חלקם אינם מוחשיים כלל, אך ערכם הכלכלי – ולעיתים גם הרגשי – גבוה מאוד.
בין הרכיבים הנוספים שנכנסים תחת ההגדרה המשפטית של רכוש ניתן למצוא:
פה העניינים מסתבכים. לא כל רכוש ניתן לשום בצורה מיידית או פשוטה. למשל, איך מתמחרים מוניטין? מהו השווי ההוגן של זכות לפנסיה שתתקבל רק בעוד עשרים שנה? ומה הערך האמיתי של אוסף מטבעות נדיר שהצטבר לאורך השנים?במקרים כאלה, נדרש ידע מקצועי, ראייה מערכתית, ולפעמים גם הערכה אקטוארית. כלומר, חוות דעת של מומחה המתמחה בהערכת נכסים עתידיים, במיוחד כאלה הקשורים לזכויות פנסיוניות או זכויות סוציאליות.
כאן נכנסת לתמונה עבודת הגישור. מגשר מנוסה – ובמיוחד אם הוא גם עורך דין – לא מתרכז רק במה שרואים בעין. הוא יודע לשאול את השאלות הנכונות, להוציא את כל המידע אל האור, ולוודא שהרכוש נחלק בצורה הוגנת ומושכלת, ולא רק על פי מה שנראה לעין. המטרה איננה לנבור בעבר או לייצר מריבות – אלא להפך: לייצר ודאות, שקיפות, והסכמות שמבוססות על מידע מלא. לפעמים נדרשת גם הפניה לגורמים מקצועיים נוספים – רואי חשבון, שמאים, אקטוארים – כדי להבין מה יש, מה זה שווה, ואיך ניתן לחלק את העוגה בצורה נכונה, ולא פחות חשוב – חכמה.
כשזוג מגיע להסכם גירושין מתוך מודעות מלאה לרכוש שברשותו – עם כל המורכבויות שבכך – הוא חוסך לעצמו שנים של הליכים משפטיים, תביעות הדדיות, ותחושת עוול שמלווה את הפרידה. הסכם כזה יוצר בסיס בריא יותר גם להורות משותפת, לחיים נפרדים עם גבולות ברורים – ובעיקר, לשקט נפשי. לכן, כששוקלים להתגרש, חשוב לזכור: רכוש זה לא רק דירה ורכב. זה כל מה שנצבר במהלך החיים, כולל הדברים הפחות נראים לעין – ולעיתים דווקא הם אלו שעושים את ההבדל.