לזכור להירגע גם בתוך תהליך הגירושים
להתגרש זה מלחיץ. אין מה לייפות את זה. גם כשאתם חושבים שאתם מוכנים, גם כשאתם אלה שמובילים ויוזמים את המהלך - הרגע שבו החיים מתחילים לזוז באמת יכול להרגיש כמו צונאמי רגשי.
גם אני התגרשתי לפני כמה שנים, ומודה: למרות שאני יזמתי, למרות שאני מכירה את העולם הזה מקצועית, מצאתי את עצמי מוצפת. שאלות לא הפסיקו להסתובב לי בראש: איך הילדים יקבלו את זה? מה זה יעשה להם בלילות, בלימודים, בביטחון שלהם? איפה נגור? איך אבנה שגרה חדשה? ובעיקר - איך אעמוד כלכלית מול מציאות אחרת לגמרי? אלו שאלות שמטלטלות כל אדם, גם את מי שמרגיש חזק ויציב.
ואז, בתוך כל הרעש הזה, עצרתי. הזכרתי לעצמי אמת פשוטה שאנחנו שוכחים בקלות: לפני שאני אמא, לפני שאני אשת מקצוע - אני בן אדם. עם לב פועם, עם פחדים, עם רגשות. ובן אדם צריך אוויר. צריך מנוחה. צריך רגע לנשום. אז לקחתי אוזניות, נכנסתי לאוטו ונסעתי לים. ישבתי שם לבד, מול הכחול האינסופי הזה, עם מוזיקה שאני אוהבת באוזניים. שום מסך, שום שיחה, שום רעש. רק אני, הנשימה שלי, והתחושה שהים פשוט מחזיק אותי. שם נזכרתי בכוחות שלי, בשקט הפנימי שקיים בי גם כשהחיים סוערים. הרגשתי שאני מסוגלת להתמודד עם הכל - ולא כי מישהו אמר לי, אלא כי הרגשתי את זה בגוף.
ומכאן מגיעה ההמלצה הכי חשובה שאני יכולה לתת לכל מי שנמצא בתהליך של גירושים - לעצור ולמצוא את המקום שמחזיר אתכם לעצמכם. זה לא חייב להיות ים. זה יכול להיות ריצה, הליכה, חדר כושר. זה יכול להיות קפה עם חברה טובה או שיחה מעמיקה עם חבר שמבין. אולי זה בכלל ספר טוב, מוזיקה, יוגה, סרט, או סתם נסיעה בלי יעד. מה שזה לא יהיה - אם זה מטעין אתכם, אם זה גורם לכם לנשום מחדש, אתם חייבים את זה לעצמכם.
תעשו את זה לפחות פעם בשבוע, בלי תירוצים ובלי רגשות אשמה. דווקא עכשיו, בתקופה של שינוי, אתם צריכים להחזיק את עצמכם יותר מתמיד. ברגעים האלה אתם מתחזקים, מתייצבים וחוזרים להיות הגרסה שלכם שמסוגלת להתמודד - ולא רק לשרוד. הבחירה להיטיב עם עצמכם עכשיו היא לא פינוק. היא הצלת חיים רגשית. והיא זו שתאפשר לכם לעבור את הגירושים בצורה נקייה, מאוזנת ושפויה יותר.
