השבוע, בפעם הראשונה, לקוחה שלי הטיחה לעברי באמצע פגישת גישור שברור לה שאני לטובת בעלה.
למרות שזאת היתה הפעם הראשונה שמישהו האשים אותי בחוסר נייטרליות, לא לקחתי את זה ללב וגם לא לקחתי את זה באופן אישי, כי אני בטוחה מאד במקצועיות שלי, בנייטרליות שלי ואני גם מבינה מאיזה מקום היא אומרת את הדברים. היא פגועה. היא לא רוצה להתגרש. היא חשה ננטשת, לא רצויה. היא אפילו חשה מתוסכלת מזה שבעלה גם החליט לעזוב אותה וגם לא חייב לשלם מזונות על ילדיהם המשותפים.
אפשרתי לה להיות רגע בתחושה הזאת ואז שאלתי אותה: "אני מבינה שזה מה שאת מרגישה, וזכותך להרגיש כך, אני רק אשמח שתגידי לי איפה בכל השיח בינינו הרגשת שאני לטובת בעלך, כדי שאדע מצד אחד להסביר כרגע טוב יותר את דבריי ומצד שני אדע גם להבא לנסח את דבריי בצורה כזאת שלא לגרום לך לתחושה של חוסר נייטרליות."
היא עצרה רגע לחשוב, אבל לא באמת היתה לה תשובה. זה לא הפתיע אותי כי לי היה ברור שמדובר בתחושה סובייקטיבית שלה, תחושה ללא בסיס במציאות. "זה לא משנה כרגע" היא ענתה והבנתי שזה מתוך מצוקה. "אוקיי, עניתי לה. אני מבקשת שבכל רגע נתון בפגישה שלנו, אם את מרגישה שאני לא נייטרלית - תעצרי אותי ותגידי לי איך את מרגישה", השבתי לה והמשכתי לנהל את הפגישה בינינו כרגיל.
כשחזרתי לדון בנושא המזונות, ואמרתי שבמקרה שלהם - נראה שאין חובת תשלום מזונות, היא עצרה אותי ואמרה לי: "הנה, את רואה שאת לא נייטרלית? את קובעת שהוא לא צריך לשלם מזונות".
פה היה לי חשוב להבהיר כמה דברים, וכך השבתי:
"אני מזכירה שאני לא יכולה לקבוע לכם כלום. אין לי סמכות לכך. אני פה רק כדי להסביר מה החוק או הפסיקה הרלוונטיים, ואתם יכולים להחליט ביניכם כל מה שתמצאו לנכון. אני יכולה להציע הצעות, לנסות למצוא פתרונות מחוץ לקופסה, אבל אני לא קובעת שום דבר, רק אתם. כמו כן, העובדה שהחוק (או הפסיקה) קובעים שבמקרה הספציפי שלכם אין חובת תשלום מזונות - לא מעידה על כך שאני לא נייטרלית, או שאני לטובת הבעל. אני רק מסבירה מה המצב החוקי במקרה הזה ואתם יכולם לקבוע ביניכם שבכל זאת ישולמו מזונות, זה בסדר גמור."
האשה התחילה לענות משהו אבל אז עצרה. היא חשבה כמה שניות ובסוף אמרה "אני מבינה. אני מתנצלת, אני ממש מתוסכלת מכל המצב והוצאתי את זה עלייך".
כמובן שקיבלתי את התנצלותה והמשכנו הלאה. היה לי חשוב שהיא תבין שהכל נעשה בנייטרליות ובשקיפות מלאה, כי זה המהות של הליך הגישור.
והמסר שלי: אל תהססו לפתוח את הלב מול המגשר שלכם. מגשר לגירושים צריך להיות סבלני, עם המון אמפתיה ורגישות מתוך הבנה שהתקופה שעוברים בני הזוג מולו היא אחת התקופות הקשות בחייהם, הם מלאי חששות ונמצאים באווירה של סוף העולם. המינימום שמגשר יכול לעשות עבורם - הוא להכיל אותם, להקשיב להם ולנהל את ההליך בצורה מקצועית אך גם עם סבלנות ואמפתיה.