כמו כל דבר בחיים, יש למשמורת משותפת יתרונות וחסרונות. נבחן אותם יחד:
משמורת משותפת הפכה בשנים האחרונות למודל נפוץ בגירושין, מתוך הכרה בחשיבות מעורבותם של שני ההורים בחיי הילדים לאחר הפרידה. מודל זה, המכונה גם "אחריות הורית משותפת", נועד לאפשר לילדים לשמר קשר משמעותי ויציב עם האב והאם, תוך חלוקת האחריות והזמן בין שני ההורים. עם זאת, לצד היתרונות הברורים, קיימים גם אתגרים משמעותיים שחשוב לבחון לעומק.
העיקרון המנחה בכל דיון על משמורת הוא טובת הילד. משמורת משותפת, בהנחה ששני ההורים מתפקדים באופן נאות ומסוגלים לשתף פעולה, תורמת באופן ניכר להתפתחותם הרגשית והנפשית של הילדים. היא מאפשרת להם לשמור על קשר עמוק ורציף עם שני ההורים, דבר חיוני לבניית זהותם, לביטחונם העצמי ולתחושת השייכות שלהם. מחקרים רבים מצביעים על כך שילדים ששומרים על קשר משמעותי עם שני הוריהם לאחר גירושין נוטים להפגין רמות גבוהות יותר של הסתגלות רגשית, הישגים אקדמיים טובים יותר ופחות בעיות התנהגותיות. הנוכחות הפעילה של שני ההורים מספקת לילד מודלים לחיקוי, תמיכה רגשית רחבה יותר ומגוון פרספקטיבות חינוכיות.
אחד היתרונות הבולטים של משמורת משותפת הוא חלוקת הנטל הכרוך בגידול ילדים. ההורים מתחלקים באחריות לטיפול בילדים – החל ממטלות יומיומיות כמו הסעות, הכנת ארוחות ועזרה בשיעורים, ועד להתמודדות עם מצבים מורכבים יותר כמו מחלות או בעיות רגשיות. חלוקה זו מפחיתה באופן ניכר את הלחץ והעומס על כל הורה בנפרד, הן בפן הפיזי והן בפן הנפשי והכלכלי. היא מאפשרת לכל הורה לנהל שגרת חיים מאוזנת יותר, להקדיש זמן לעבודה, לפנאי ולצרכים אישיים, ובכך לתרום לרווחתו הכללית ולהיות הורה זמין ונינוח יותר. תחושת השותפות ההורית, גם אם היא מתרחשת בבתים נפרדים, מחזקת את המערכת המשפחתית הכוללת.
פרידה וגירושין הם תהליכים מטלטלים המצריכים הסתגלות משמעותית. משמורת משותפת מספקת לכל הורה זמן פנוי איכותי לבנייה מחודשת של חייו האישיים והמקצועיים. זמן זה חיוני לריפוי רגשי, למציאת זוגיות חדשה, להשקעה בקריירה, לטיפוח תחביבים ויצירת מעגלים חברתיים חדשים. היכולת להקדיש זמן לעצמך ולצרכים אישיים תורמת משמעותית לתחושת המסוגלות והשליטה בחיים, ומסייעת להורים להתמודד עם אתגרי הגירושין באופן חיובי ובריא יותר. הורים מאושרים ומסופקים נוטים להיות גם הורים טובים יותר.
הרעיון של "שני בתים" במשמורת משותפת טומן בחובו יתרון ייחודי לילדים: שני מרחבים בטוחים ומוכרים. לילדים יש שני חדרים, שתי מערכות צעצועים וחפצים אישיים, ושני מקומות שאמורים להרגיש להם כבסיס יציב. מעבר לכך, מצב זה מספק לילדים גמישות רבה יותר. במקרים בהם הילד זקוק למרחב שקט ללמידה למבחנים, לזמן איכות עם הורה מסוים ללא הפרעות מצד אחים, או פשוט לשינוי אווירה, בית ההורה השני יכול לספק פתרון זמין. תחושה זו של כפילות אינה רק לוגיסטית, אלא גם פסיכולוגית: היא משדרת לילדים כי הם רצויים ואהובים בשני הבתים, וכי יש להם תמיד מקום לחזור אליו.
לצד היתרונות, קיימים מספר אתגרים מהותיים ביישום מודל המשמורת המשותפת, הדורשים התייחסות והתמודדות:
אחד האתגרים הבולטים הוא המורכבות הלוגיסטית של מעבר מתמיד בין שני בתים. עבור ילדים, במיוחד צעירים, הדבר יכול ליצור תחושת חוסר יציבות, בלבול ו"נוודות". הצורך לארוז ולהתארגן באופן קבוע, לשנות סביבת לימודים ושינה, ואף להתמודד עם הבדלים בסדר היום בין הבתים, עלול להיות מעיק. עבור מתבגרים, עשויה להתווסף לכך עייפות, חוסר חשק ואף תחושת חוסר שייכות למקום קבוע. כאשר קיימים מרחקים גיאוגרפיים גדולים בין בתי ההורים, האתגרים הלוגיסטיים מתעצמים, הן מבחינת זמן נסיעה והן מבחינת הקושי לשמר שגרת לימודים וחוגים אחידה. היבט זה דורש תכנון קפדני וגמישות מצד כל הנוגעים בדבר.
משמורת משותפת מחייבת רמה גבוהה של תיאום, תקשורת ושיתוף פעולה בין ההורים. כשהילדים קטנים יש צורך משמעותי בתיאום בין ההורים: מי אוסף מהחוג או מבית הספר, זמן המעבר בין בית אחד לשני, עזרה באריזת החפצים האישיים לכל ילד בזמן המעבר לבית השני וכיו"ב.
אחד האתגרים הפחות מדוברים, אך המשמעותיים, הוא הצורך של הילדים להסתגל לשתי מערכות נורמות וחוקים שונות בשני הבתים. לעיתים קרובות, לאחר גירושין, כל הורה יוצר לעצמו "מערכת הפעלה" משלו לניהול הבית, שאינה תמיד זהה ואף עלולה להיות מנוגדת לזו של ההורה השני. הדבר יכול לבלבל את הילדים, להקשות עליהם להפנים גבולות, ולעיתים אף ליצור הזדמנויות למניפולציות מצד הילדים (לדוגמה: "אבא מרשה לי", "אמא לא דורשת את זה"). חוסר עקביות בהצבת גבולות ובאכיפת כללים עלול לפגוע בתחושת הביטחון של הילדים ולעכב את התפתחותם החברתית והרגשית. על ההורים לחתור, ככל הניתן, להסכמות על עקרונות חינוכיים בסיסיים שיעניקו לילדים מסגרת ברורה ויציבה. יחד עם זאת, ילדים מסתגלים מהר לשינויים ולהרגלים שונים, וככל שכל הורה יקפיד על סט החוקים שלו בביתו - הילדים ילמדו לקבל את השוני בין שני הבתים ויסתגלו מהר יותר.
לאור היתרונות והחסרונות, ברור שמשמורת משותפת אינה מתאימה לכל משפחה. ההחלטה על מודל המשמורת דורשת בחינה מעמיקה ומותאמת אישית של נסיבות המשפחה הייחודיות, תוך התחשבות במספר גורמים:
מומלץ בחום להתייעץ עם אנשי מקצוע בעלי ניסיון בתחום דיני המשפחה ובהדרכת הורים. מגשרים, עורכי דין המתמחים בדיני משפחה, פסיכולוגים חינוכיים ועובדים סוציאליים יכולים לספק פרספקטיבה מקצועית, להציג את מגוון האפשרויות, ולסייע בבניית תוכנית הורית שתתאים באופן אופטימלי למשפחה. במקרים של ילדים מתבגרים, חשוב במיוחד לשתף אותם בתהליך קבלת ההחלטות במידת האפשר. יש לשמוע את רצונם, חששותיהם והעדפותיהם, תוך הסבר ברור שההחלטה הסופית נתונה בידי ההורים. לעיתים, העדפות המתבגרים לא תמיד יתאימו לציפיות ההורים או לנוחותם, ועל ההורים להיות מוכנים לכך ולהתמודד עם מכלול השיקולים באופן בוגר ואחראי. הקול הפנימי של כל הורה, המבוסס על היכרות עמוקה עם עצמו, עם ההורה השני ועם דינמיקת המשפחה, הוא גורם משמעותי שיש לתת לו מקום בתהליך המורכב הזה.