הם ישבו מולי בפגישה הראשונה, קצת נבוכים, הרבה חוששים. היא לא עזבה את התיק שלה, הוא שיחק באצבעותיו עם קצה חולצתו המכופתרת.
עם השנים, למדתי לזהות ניואנסים קטנים בהתנהגות אנשים. היה ברור שהסיטואציה מלחיצה אותם. בדרך-כלל מדובר בתחושה של סוף, של עמידה על שפת תהום. לעומת זאת, אצל חלק מהאנשים שאני פוגשת מרגישים כבר את תחושת ההתחלה החדשה. הכל תלוי במיקום המנטלי של כל אחד ביחס לגירושים. יש ששלמים מאד ויש שעדיין לא עיכלו את החיים החדשים שעומדים להתרחש עליהם.
במסגרת הליך הגישור, התפקיד של הזוג הוא להגיע. התפקיד שלי הוא לעבור איתם את ההליך בצורה היעילה ביותר, ברגישות ובאופן הנעים ביותר שניתן בהתחשב בנסיבות, והכל עד להשגת הסכם גירושים שמקבל תוקף של פסק דין.
אגב, רבע שעה מתחילת הפגישה - התיק שלה כבר היה מונח על הספה לידה, ואצבעותיו שלו נחו בשלווה ובחוסר מעש. ניואנסים קטנים.